פרזיטים- זה יגמר בדם
פרזיטים הוא חויה קולנועית מענגת משום שבלי לראות את מאמץ העשייה הוא מצליח להיות כל כך הרבה דברים ולהישאר גם חוויה קלילה שמסוגלת לתקשר בכל הרמות. מסאטירה חברתית לאימה ,דרמה משפחתית לעוד מסמר בתהלוכת הנצחון של הקאפיטליזם. לכו, תרוצו, קחו קורקינטים רק תנו לעצמכם מתנה לעוד חג שהקאפיטליזם הצמיא רק עבורכם!!!
עלילה
אם מסתכלים על הסרט רק מפרספקטיבה עלילתית ניתן לחשוב שמדובר על סרט ניאו ליברלי העוקב אחרי העניים הפרזיטים, המניפולטיביים והאלימים, המוצצים את לשד דמם ואמונם של משפחות עשירות שרק רוצות לעשות טוב לכולם.
בתחילת הסרט אנחנו פוגשים משפחה ענייה בת ארבעה נפשות, כולן מובטלות. הם גרים בדירת חצי מרתף עם רצועת חלון הפונה לרחוב מלוכלך ומסריח. הם כל כך עניים שכאשר עושים הדברת חרקים ברחוב הם משאירים את החלונות פתוחים כדי לקבל הדברה חינמית מתנת…..הערייה. הם גונבים וואיפאיי מכל מיני שכנים ומקפלים קרטונים לאיזושהי חברת פיצות כדי לעשות מעט כסף.
בן המשפחה מקבל הצעה ללמד אנגלית נערה מבית עשיר (כי גם עם חינוך ותעודות אם אינך מקושר אתה לא באמת קיים) והוא לוקח את העבודה.המשפחות העשירות גרות בראש ההר כאשר העניות גרות כמובן בתחתית. המשפחה העשירה גרה בבית רחב ידיים ויפיפה עם גינה גדולה, והכל סופר מודרניסטי.ה”מערביות” שלה באה לידי ביטוי לא רק בבית ועיצובו אלא גם בכך שהם לומדים אנגלית ונותנים שמות אמריקאיים לעצמם ובעיקר לעובדים שלהם.
הבן מזהה את האפשרות להחליף את כל העובדים של המשפחה העשירה בבני משפחתו, ואכן תוך חצי מהסרט הפרוייקט הפרזיטי מתממש, כאשר הז’אנר המרכזי הוא סאטירה חברתית מעולה ומצחיקה. אך בלי תפרים נראים לעין שלב המימוש של התוכנית הוא גם השלב שבו הסרט עובר מטאמורפוזה למעין סרט אימה מיתית עם שטפון רציני.
ביום השיטפון, המשפחה העשירה יוצאת לקאמפינג, והמשפחה הענייה שלנו מחליטה להשתלט להם לחלוטין על הבית המפואר. מסתבר שמנהלת הבית הקודמת אחסנה במרתף את בעלה ורק ככה הם מסוגלים לשרוד. ברגע זה מתחילה מלחמת חורמה בין המשפחות העניות מי יזכה להיות הפרזיט של העשירים. לא נלאה בפרטים רק נאמר שבסופו של דבר המשפחה הענייה שלנו מצליחה אך מסתירה את מעשיה. ולבסוף הקרצ’נדו הוא במסיבת יום-הולדת של מרחץ דמים בו האב העני דוקר את האב העשיר ומסתתר במרתף ומחכה למשפחה העשירה הבאה.
העלילה קשה מאד לסיכום,ובמובן מסויים עשיתי לה עוול, אבל מקווה שאת החוט המרכזי העברתי כראוי. מה שחשוב לדעתי לראות הוא שאם נסתכל רק על רמת העלילה, ונתעלם מהמבע הקולנועי המלא, אפשר לחשוב שפרזיטים הוא סרט המגנה את החמדנות של העניים, את המניפולציות והאלימות שלהם. אבל זה לא המקרה.
יחסים בין עשירים ועניים
עשירים
המשפחה העשירה לא מאופיינת דרך חמדנות או רשע אלא דרך העיוורון. כמי שחיים בבית זכוכית המשקיף על הכל מלמעלה הם אינם רואים דבר. לא רק שאינם רואים את האופן שבו העניים מתמרנים אותם אלא ובעיקר הם אינם רואים מהי המציאות שסביבם, ומה בדיוק מאפשר להם לחיות את חייהם. לעולם הם לא ירדו למטה לבדוק מה קורה: מתחת למיטה, בתחתית הבית, ובאופן ממשי וסימבולי בתחתית ההר שם גרים העניים.
הדבר הזה בא במיוחד לידי ביטוי בבואו של המבול. בעוד המבול יוצר מהעניים פליטים מביתם, המוצפים במי ביוב, המשפחה העשירה רואה במבול “אסון” שהרס לבנם את מסיבת יום ההולדת בקאמפינג. הפריבילגיה להיות עיוור היא גם מה שמוביל אותם לשיפוטי ערך כלפי העניים, כלפי הריח הייחודי שיש לעניים. ההר, שהופך למשל על היחסים בין המעמדות, גורם לכך שהם כבר לעולם לא יבדקו את היסודות של הבית שלהם ושל החברה בה הם חיים.
אולי גם ניתן להסתכל על החיים המערביים-אמריקאיים שלהם כעוד סימון של עיוורונם לתרבותם שלהם. כמו שאמרנו הם מכנים את עובדיהם בשמות אנגליים (קווין וג’סיקה) בבית שומעים אופרה ואולי הכי חשוב זו האובססיה של הילד הקטן עם האינדיאנים. כלומר האמריקניות מסומנת על-ידי רצח העם שלה.
בהדגשת העיוורון, ובהסרת החמדנות והרוע, מאיפיון דמותם של העשירים, לצד בניית ההר כמשל ליחסים בין המעמדות, הסרט ממקד את תשומת ליבנו לא בדמויות האינדיווידואליות אלא במרקם היחסים עצמו. העיוורון אינו נובע מרוע אלא מתוך המערכת בה הם פועלים.
עניים
כמו העשירים גם העניים הם תוצר של המערכת הקאפיטליסטית שבה הם מחוייבים לפעול. בחצי הראשון של הסרט ההישרדות גורמת להם להפעיל מניפולציות ולנצל כמה שאפשר את המערכת שמתעללת בהם, בחצי השני של הסרט נוספת עוד פרספקטיבה של הישרדות שאינה קיימת עבור העשירים: מלחמת הישרדות מול העניים האחרים לא יוצרת סולידריות אלא מאבק בתוך שדה היררכי. כלומר, ההישרדות של המשפחה שלנו תלויה בתקווה לצאת ממעגל העוני, ויציאה זו תלויה באבחנה שאנחנו לא אמורים להיות עניים כמו שאר העניים.
לכן אנחנו זוכים לראות את המשפחה שלנו, שהיא מאד ענייה, עדיין מסתכלת מלמעלה על המשפחה הענייה השניה שגרה במרתף. אנחנו לפחות בחצי מרתף, לא כמוהם. מה שמבחוץ נראה כמגוחך, נתפס כמנוע תקווה בתוך מלחמת ההישרדות שלהם. הדבר הזה בא לידי ביטוי באנלוגיה שנוצרת בין ארבעת פאנלים של החלונות בבית של העשירים עם ארבעת החלונות של המשפחה העניה. המעברים בפאנים של המצלמה אמנם גם מגכיחים את ההשוואה אבל גם מבדילים אותם מהעניים יותר, אלה שאפילו חלון אין להם.
3 תגובות על “פרזיטים- זה יגמר בדם”
כתבת וסיכמת מאוד יפה.
תודה רבה אהוד
[…] רוצה להשוותה לסרט אחר של הבמאי, שכבר כתבתי עליו "פרזיטים". למרות שבונג עוסק באותם נושאים הוא משתמש בזוויות […]